ציוד מגן אישי לעבודה בגובה
תאונות עבודה קורות, ולצערנו, הן קורות בתדירות גבוהה הרבה יותר ממה שהיינו מצפים או שהיינו רוצים שתקרנה. לעיתים רחוקות, הן תוצאה של כוח עליון, במרבית המקרים הן תוצאה של טעות אנוש, רשלנות, זלזול או חוסר תשומת לב. גם במידה והחקיקה קיימת, אין באפשרות המדינה לאכוף אותה על כל קבלן או כל עובד, בכל מקום ובכל זמן, ולמקום בו נכנסת האחריות האישית של כל אחד מאיתנו לדאוג לעצמו (ולסובבים אותו), ולנקוט בכל האמצעים הנדרשים, על מנת שביצוע כל משימה המוטלת עליו תסתיים בהצלחה ולא בפציעה, או, במקרים החמורים יותר - במוות. שימוש בציוד מגן, לדוגמה, ציוד מגן אישי לעבודה בגובה, הינו חלק מהחקיקה, אבל יתרה מכך, הוא כורח קיומי, מאחר ויותר ממחצית מתאונות העבודה הקטלניות בישראל, מקורן בעבודה בגובה.
מה אומרת החקיקה בנושא ציוד מגן אישי לעבודה בגובה?
תקנות והוראות פקודת הבטיחות בעבודה מתייחסת לעבודה בגובה לביצוע כל סוג עבודה/מטלה בה הפרש הגבהים בין מיקום העובד בעת עבודתו לבין המשטח הנמוך ביותר הקיים עולה על שני מטרים. במקרים כאלה, קיימת חובה לעשות שימוש באמצעי הגנה שמטרתם להגן על העובד ועל סביבתו כאחד. אמנם, הפתרונות המועדפים בתחילה לצורך מניעת הנפילות מגובה הן משטח עבודה שגידור או מעקה מותקנים בשוליו, או רשת מגן המתוחה מתחת לאזור בו מבצע העבודה נמצא, אולם החקיקה אינה מציאותית וריאליסטית מספיק כדי להבין כי לא בכל המקומות ובכל התנאים ניתן לעשות שימוש באחת משתי האופציות המועדפות הללו, ולכן, דורשות תקנות הבטיחות בעבודה ציוד מגן אישי לעבודה בגובה.
את האזכורים הקיימים לגבי חובת שימוש בציוד מגן אישי לעבודה בגובה להגנה כנגד נפילות ניתן לקרוא ב:
מה אומר התקן הישראלי בנוגע לציוד מגן אישי לעבודה בגובה?
ת"י 1849 הוא התקן העוסק בציוד המגן האישי להגנה מפני נפילה מגובה, והוא כולל את החלקים הבאים:
- ת"י 1849 חלק 1 : ציוד מגן אישי מפני נפילה מגובה - דרישות כלליות להוראות שימוש, תחזוקה, בחינה תקופתית, תיקון, סימון ואריזה
- ת"י 1849 חלק 2: שיטות בדיקה
- ת"י 1849 חלק 3.1: בולמי נפילה מונחים על ידי קו עיגון קשיח
- ת"י 1849 חלק 3.2: בולמי נפילה מונחים על ידי קו עיגון גמיש
- ת"י 1849 חלק 4: אמצעי קשירה
- ת"י 1849 חלק 5: בולמי זעזועים
- ת"י 1849 חלק 6: מערכות מיקום בעבודה
- ת"י 1849 חלק 7: בולמי נפילה נסוגים
- ת"י 1849 חלק 8: רתמת גוף שלמה
- ת"י 1849 חלק 7: ציוד מגן אישי להגנה מפני נפילה מגובה - בולמי נפילה מטיפוס נסוג
- ת"י 1849 חלק 8: ציוד מגן אישי להגנה מפני נפילה מגובה - רתמת גוף שלמה
- ת"י 1849 חלק 9: ציוד מגן אישי להגנה מפני נפילה מגובה - מחברים
- ת"י 1849 חלק 10: ציוד מגן אישי להגנה מפני נפילה מגובה - מערכות לבלימת נפילה
ולאחרונה, בפברואר 2017, הצטרף אליהם גם ת"י 1849 חלק 11: ציוד מגן אישי להגנה מפני נפילה מגובה- התקני עיגון דרישות ובדיקות.
מי הוא האחראי לתקינות ציוד מגן אישי בעבודה בגובה?
תקנות הבטיחות בעבודה (עבודה בגובה), תשס"ז-2007 מחלקות את האחריות בין האחראי (בעל החברה, ראש הצוות, מנהל העבודה) לבין העובד. בסעיף 9 - "שימוש בציוד מגן אישי להגנה מפני נפילה מגובה" נקבע: "מבצע יוודא כי לצורך הגנת עובד המועסק בעבודה בגובה, ייעשו פעולות אלה:". הפירוט מגיע בסעיפים קטנים 6+7 של של סעיף 9:
"6. ייערכו בדיקות תקינות ושלמות של מערכות הצמ"א, על רכיביהן ואבזריהן, על פי הוראות היצרן ובתדירות שקבע; במידה ונתגלה בציוד פגם לפני השימוש או במהלכו, יספק המבצע לעובד ציוד חלופי מתאים;
7. מערכת צמ"א שהופעלה ובלמה נפילת גוף אדם או שנתגלה בה פגם, כאמור בפסקה 6, תוצא משימוש לצורך בדיקה והחלפת מכללים לפי הצורך; הבדיקה תיעשה במרכז תיקונים שהרשה היצרן; סופג אנרגיה חד-פעמי יוחלף לאחר בלימת נפילה;"
אותן בדיקות המוזכרות בסעיף קטן 6, מפורטות בחלק 2 של ת"י 1849 - שיטות בדיקה, ונוגע לטיב שיטות הבדיקה בהתייחס לחומרים, לרכיבים ולמערכות בציוד הגנה מפני נפילה. בדיקות אלה, כאמור, נמצאות באחריותו של הממונה על העבודה, ומבוצעות בתדירות של לפחות פעם בשנה (על פי המלצות ת"י 1849).
אולם, מעבר לבדיקות היזומות הקבועות בתקן ובחוק, חלה על העובד החובה לביצוע בדיקה פרטנית של הציוד, בכל פעם לפני שהוא משתמש בו.
בשורה התחתונה
ציוד מגן אישי בעבודה בגובה עשוי להציל חיים, ואף עשה זאת אינספור פעמים בעבר, אותן פעמים שאנחנו לא שומעים עליהן בחדשות או קוראים עליהן בעיתונים. תחזוקה נכונה שלו, שימוש נכון והולם בו, שמירה עליו, לא רק מעוגנות בחוק ובתקנים, אלא גם מהוות, הגיונית, את הדרך להבטיח כי תאונות העבודה שמקורן בנפילה מגובה תצטמצמנה למינימום (ואולי אפילו תעלמנה כליל). כל עובד שבריאותו חשובה לו צריך לקחת חלק פעיל באחריות על השמירה והדאגה לבריאותו.
ליעוץ מקצועי, פנו אל המומחים, אוריאל שי בע"מ.